יעל: "אני אוהבת את הרגע שבו האור במצלמה נדלק. זה הכיף הכי אדיר."

במקביל ללימודיה באוניברסיטה העברית (תקשורת וסוציולוגיה) השתלבה יעל בעבודה ברדיו אזורי ירושלים וכן במחלקת ילדים ונוער ברשות השידור. היו לה אינסטינקטים נכונים לשידור חי ולעבודה בלחץ.

     "מהאודישן הראשון ידעתי שיעל מאוד מוכשרת ומלבד היותה יפה היתה גם מאוד אינטליגנטית. בשידורים החיים היה אפשר לסמוך עליה שתעביר כראוי את המסרים שרצינו להעביר. מה שהוסיפה משלה, תמיד היה טוב ומוצלח. הכי חשוב שבאמת היתה לה אהבה גדולה לילדים ויחס נכון אליהם. היא יצרה איתם קשר יוצא מן הכלל שהתבטא בערימות של מכתבים שקיבלה מהם, אולי יותר מכל מגיש אחר."
"ברגע שהיא נעמדה מול המצלמה ידעתי שאני לוקחת אותה. היא היתה המנחה הכי מקצועית שלנו."
צלילה רוז, מנהלת מחלקת הילדים והנוער בערוץ הראשון, 1996

על החיבור האמיתי שלה לילדים מעידה גם המעריצה ליאת, בת 12 מרמת גן, שסיפרה על כך בראיון ל'ידיעות אחרונות', יומיים לאחר פטירתה של יעל:

     "אני זוכרת אותה מחייכת כל הזמן, והיתה לי תחושה שהחיוך שלה אמיתי. יש הרבה מנחים בטלויזיה, ואני יודעת להבדיל בין חיוך אמיתי למזויף."

בתחילה הגישה יעל את שידורי הרצף לנוער בשעות אחר הצהריים, ולאחר כשנה וחצי מוצלחות בתפקיד זה החלה להנחות את 'זאפ חי' (במסגרת 'זאפ לראשון') לצד לביא זיטנר והווטרינר רפי קישון, בימי שלישי אחר הצהריים. רצועת שידור זו היתה מוקדשת לבעלי חיים, תחום שהיה אהוב עליה במיוחד. יעל אהבה בעיקר חתולים וראתה מאפיינים חתוליים בדמות עצמה. בחודשים האחרונים לחייה קנתה מכונית, והתגוררה בדירה שכורה בתל אביב, אותה חלקה עם שותפים וגם עם חתולה בשם דינה שהיא אימצה. בחודשיים האחרונים לפני מותה מצאה יעל אהבה גדולה.

"בחורה אינטליגנטית ומבריקה, מנחה מעולה. לא הייתי צריכה להסביר לה אף פעם משהו פעמיים, תמיד הבינה הכל והפנימה את זה הלכה למעשה. היא תמיד היתה מאושרת וחזקה, אף פעם לא קיטרה…היא היתה כל כך מושלמת. איבדנו מנחה מעולה, חברה נפלאה." ציפי קראוס, מפיקת 'חי זאפ' (רצועת השידור של יעל), 1996

ד"ר רפי קישון הנחה עם יעל את 'חי זאפ':

       "האמנתי שתגיע רחוק, כי היתה נבונה, אינטליגנטית ואמביזציוזית בצורה החיובית ביותר. היא היתה מעולה כמנחה."

צלילה רוז, מנהלת מחלקת הילדים והנוער בערוץ הראשון:

"אנחנו מרגישים כאילו בן משפחה אבד לנו. יעל היתה מנחה מקצועית ואחראית. תמיד יכולתי לסמוך עליה בעיניים עצומות. גם כשאילתרה בשידור חי, ידעתי שהיא אף פעם לא תפלוט משהו שיכשיל אותה."

 

 

יעל יצרה קשר קרוב במיוחד עם חברתה לעבודה ב'זאפ'- טל מן. טל סיפרה עליה:

"יעל זו בחורה שכל מה שהיא היתה רוצה היא היתה משיגה ואם זה בתחום התקשורת ואם בתחום אחר. היא ידעה פשוט בדיוק מה היא רוצה ואת הדרך להגיע לזה."
ראיון עם אמנון לוי, ערב חדש, 19.8.96

יעל השקיעה מחשבה בתכניות לעתיד גם בתחומים אחרים – טל מן מספרת על תוכניותיהן "לבלות את הימים שלהן בבתי קפה עם עגלת הילדים, ולהמשיך משם למסע קניות."

כמו בשנות ההתבגרות בהן זכתה להתראיין לעיתונות בזכות התמודדותה הייחודית עם מחלת הסרטן – עתה לאור הצלחתה הטלויזיונית – שוב זכתה יעל לחשיפה עיתונאית נרחבת.
היא השתתפה באודישנים שונים והסתירה צליעה וברך מושתלת שתפקדה חלקית. אחת משאיפותיה היתה להעלות תכנית אישית משלה בטלויזיה, וכפי שהיא ניסחה זאת – "עד גיל 25." בגיל 22 כבר שיחקה בתפקיד ראשי בשני סרטי סטודנטים – 'מונה' ו'טהרה'.

כשנה לפני פטירתה, באוקטובר 1995, יעל כיכבה בסרט בו גילמה את דמותה של מונה, שדרנית רדיו פרובוקטיבית בעלת תכנית בשעת לילה מאוחרת. הסרט 'מונה' – סרט סטודנטים עלילתי באורך 17 דק', שכתבה וביימה אסתר קלינג, הופק והוקרן במסגרת החוג לקולנוע אוניברסיטת תל אביב, להלן קטע מתוכו:

כמה שבועות לפני מותה החלה במגעים עם גלי צה"ל והיתה אמורה לקבל שעת הגשה אישית משלה לניסיון.

ב-1.5.96 כשלושה חודשים לפני מותה של יעל, פרסמה העיתונאית טלי רוזין כתבה ארוכה ב'זמנים מודרניים' של 'ידיעות אחרונות' תחת הכותרת "כל החיים לפניה".
יעל עצמה אמרה בראיון: "אני לא חושבת שאמות מוקדם."

צפו בקטע נוסף מתוך שידורי ערוץ 1 לילדים ולנוער: חינה מרוקאית בהנחייתה של יעל

 

"יעל חן היתה אמורה להיות המטאור הבא של הטלויזיה בישראל" – אורן רוזנשטיין (זאפ לראשון), ידיעות אחרונות 20.8.96

ואכן יעל "המשיכה לשאוף קדימה כדרכה "עד שאהיה מרב מיכאלי או גאולה אבן או משהו בסגנון." ובדומה למרב מיכאלי, שהחלה את דרכה ב'מבט ספורט', יעל נבחרה להגיש את תכנית הכדורגל 'הדקה ה-91' עתירת הצפייה, לצידם של יורם ארבל ומוטי איווניר. היא ראתה בכך סימן להמשך מבטיח.

האודישן המכריע לתפקיד היה מול מודי בר און, שהמליץ על בחירתה כמגישה ב'הדקה ה-91':

 

עם עליית הפופולריות שלה התראיינה לכתבות רבות, באחת מהן הסבירה את גישתה לעשייה המקצועית: "בימים שאני חוטפת דיכאון אני חושבת שעד גיל 40 אני חייבת להיות סלבריטי ועם גב של עשייה מאחוריי, כי בגיל 41 אני יכולה לחטוף התקף לב."

 

     "היה לי ברור שהיא על מסלול המראה. היא היתה בחורה אמביציוזית ויסודית, שלא התכוונה להיות קישוט.. היא העבירה בחזות שלה מסר נבון ונינוח. היה בה חום וקסם טלויזיוני שלא ניתן להגדירו."
יורם ארבל בראיון ל'ידיעות אחרונות', כתבתו של ערן הדס, 23.8.96

"היה לה מה שאנחנו קוראים 'יופי של טלויזיה'.. פשוט ילדה נעימה ונבונה… באמת היה לה פוטנציאל מעולה."
יורם ארבל, בראיון עם אושרת קוטלר 19.8.96

בחברת 'רשת' מספרים, כי יעל נבחרה לתפקידה מבין 12 מועמדות, ולאחר סדרת אודישנים מתישים, בזכות הגשה מקצועית, קולחת ונבונה. ב'רשת' העריכו כי יעל תטפס לפיסגת הפופולריות הטלוויזיונית בזמן הקצר ביותר. כבר שבועיים לפני האודישן שלה יעל החלה לקרוא את כל עיתוני הספורט בשקידה. כשנשאלה ע"י עיתונאים אם היא אוהבת כדורגל, ענתה: "האמת שכן, יש לי נטייה להתאהב מייד בכל מה שאני עושה."

   "נפגשתי עם יעל מספר פעמים.. התרשמתי ממנה מאוד. היא היתה בחורה מאוד אינטליגנטית, בעלת כושר התבטאות חופשי. לא היה לי ספק שהיא תכבוש את המסך. אין לי ספק שיעל היתה יכולה להיות אישיות טלויזיונית מרשימה בנוף הטלויזיה שלנו."
דן שילון (מנכ"ל 'רשת' דאז) ידיעות אחרונות 20.8.96.

יעל התחברה במהירות לתחום הכדורגל, ולמדה אותו ברצינות. וכפי שהעיד דן שילון בראיון יום לאחר פטירתה – לקראת השידורים כבר הפגינה התמצאות של ממש. סבה של יעל היה בעברו קפטן נבחרת פתח תקווה בכדורגל, וב- 1972 מונה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל על ידי שר החינוך והתרבות, יגאל אלון. יורם ארבל שותפה לתכנית היה מקורב אליו בשנים אלה.

בראיון לעיתון יעל סיפרה: "ישבתי עם יורם ארבל ועם מוטל'ה שפיגלר והרגשתי כמו הילדה הקטנה שמקבלת יחס כיפי."

בערוץ השני כבר הוקרנו פרומואים לתכנית 'הדקה ה-91', ויעל הופיעה בהם עם ורד אדום, פרח שאהבה במיוחד וכבר הפכה אותו ל"סמלה המסחרי" בקרב משפחתה וחבריה.

הדקות האחרונות

ב-18 לאוגוסט 1996 הוקלטה התכנית הראשונה של העונה באיצטדיון בלומפילד. לקראת פתיחת הליגה בשבת צילמה יעל קטעי פתיחת התכנית באיצטדיון יחד עם מוטי איווניר ויורם ארבל, כשברקע התאמנה קבוצת הפועל ת"א. האווירה היתה מחויכת. דקות אחרי השעה חמש אחר הצהריים, תוך כדי שיורם ארבל מדבר אל המצלמה, לפתע יעל, שסיימה את הקלטת הפתיח שלה ונותרה מחוץ למסגרת הצילום, גלשה מכסא המנחה שלה והתמוטטה על הדשא. רגע לפני שהתמוטטה אמרה ליורם ארבל – "אני מעבירה אליך את השידור".

יעל בשעותיה האחרונות, בצילומי 'הדקה ה-91' באיצטדיון בלומפילד

שחקן הפועל שלום תקווה אץ אליה וניסה לבצע ניסיון החייאה, כמו גם משה סיני ומוטי איווניר, עוד לפני שהגיע אמבולנס למקום. אך לאחר כחצי שעה של ניסיונות להצילה, לא נותר לשדרנים ההמומים אלא לבשר לאביה ולאמה את הבשורה הנוראה.

    "המצלמה נדדה אלי ואני עוד החמאתי לה על איזושהי הגייה נכונה של שם לועזי קשה מאוד שהיא הצליחה לעשות יפה, ועוד אני ככה מחייך אליה היא פשוט נשמטה מהשרפרף שלה, התגלגלה על הדשא ושכבה פרקדן.. ככה זה קרה. ולמרות שהחל טיפול מאוד מיידי של כל מי שהיה יכול לעזור בנושא הזה, שרון תקוה וסיני והחובש או איש העזרה ראשונה… אני הרגשתי מייד שהיא פשוט לא חיה יותר."
יורם ארבל, ראיון עם אמנון לוי, ערב חדש 19.8.96

לראיון המלא עם אמנון לוי ויורם ארבל, הכולל גם ראיון מרגש עם טל מן חברתה הקרובה של יעל:

צפו בסרטון ובו דיווחים חדשותיים וראיונות עם עמיתיה של יעל, מהיום שאחרי.

יעקב אילון משדר חדשות 19.8.96: "יעל היתה אמורה להיות התגלית של תוכנית הכדורגל של ערוץ 2 הדקה ה-91."

     "התרשמתי ממנה כמי שלא רק קוראת טקסטים ולא רק אומרת את הדברים שאחרים כתבו, אלא כמי שמסוגלת לומר דברים כפי שהיא מבינה אותם, בחורה שמקרינה אינטליגנציה, כושר התבטאות באופן חופשי והתמצאות בספורט, ועוד היא הקרינה אנושיות רבה וחום. אנחנו עדיין נתונים תחת הזעזוע המאוד מאוד גדול ועמוק על הליכתה הפתאומית במהלך ראשית הצילומים."
דן שילון בראיון עם גיא פינס, נכון לעכשיו, גלי צה"ל, 19.8.96

 

סיפור חייה של יעל נשאר עם אנשי הטלויזיה לשנים רבות. כך למשל מספר שי שטרן, מגיש ויוצר, בראיון למגזין ליידי גלובס, יולי 2013

    "כשהייתי בן 20 ומשהו, הייתי המפיק של תוכנית הספורט 'הדקה ה-91'. צילמנו, ולצדו של יורם ארבל ישבה מנחה צעירה, יעל חן. הצילומים התנהלו רגיל, היו צחוקים, דיבורים, כמו כל יום צילום. עד שפתאום, מול המצלמה הדולקת, יעל התמוטטה על הדשא. היא קיבלה דום לב, ותוך זמן קצר נקבע מותה. רק בת 24. אחרי שעוברים חוויה כזאת מטלטלת, שום דבר שקורה לך ביום צילום לא נראה משוגע, מפחיד או דרמטי. יש לי את ההבנה הפנימית שכבר ראיתי את הכי קשה"