בני משפחתה של יעל, חבריה וחברותיה, חברי המשפחה ועמיתיה לעבודה המשיכו לאורך השנים להנציח את זכרה במכתבים, הספדים, ראיונות לתקשורת, ופרויקטים שונים של הנצחה.

טקס נטיעות

ב-24 בינואר 1997, חודשים ספורים לאחר פטירתה, התקיים טקס נטיעות לזכרה של יעל במצפה מודיעים ביער בן שמן. את האירוע הפיקה שרונה אבנרי חברת מערכת 'פנאי פלוס' בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל. בנטיעות השתתפו קרובי משפחה וחברים רבים, ועמיתיה של יעל מרשות השידור וערוץ 2. לטקס הצטרף גם צבי בר ראש עיריית רמת גן, אשר שירת עם אהוד בר סבר, אביה הביולוגי של יעל, שנפל במלחמת יום הכיפורים.

 

ערב בבימת הנוער רחובות – חגיגה עצובה

ב-1 לנובמבר 1998, היום שבו יעל אמורה היתה אמורה להיות בת 25, התקיים ערב לזכרה בבימת הנוער רחובות, בבימויו של אהרון הרצוג. הערב נערך תחת הכותרת 'חגיגה עצובה – ערב חד פעמי פתאומי לזכרה של יעל חן'. הערב הופק ביוזמתה ובסיועה של משפחת חן, עם ייסודה של עמותת יעל חן לקידום תרבות יצירה וקולנוע, אשר סייעה לבימת הנוער ברכישת ציוד מקצועי, בניית חדרי עריכה, הקמת מרכז תקשורת ותמיכה בפעילות השוטפת. בהפקת 'החגיגה העצובה' חברו אנשי בימת הנוער הבוגרים, המדריכים וההנהלה – בכישרון ובמסירות הראויים לכל שבח. על הבמה הופיעו השחקנים יעל לוין ואביב פינס, והזמרת ענבל גובס. את המולטימדיה עיצב וניהל שי בונדר, את ההפקה ניהל הצוות של אלדד גרופי מעיריית רחובות.
הערב כלל קטעי שירה, מחול ומשחק, ראיונות מצולמים עם בני המשפחה חברים, ועמיתים. כמו כן הוקראו קטעים מיומנה האישי. הקטעים השונים יצרו יחד מארג אמנותי שניסה לשקף את אישיותה המיוחדת של יעל. באירוע השתתפו כ-300 אורחים, ביניהם קרובי משפחה וחברים, עמיתים לעבודה מרשות השידור, שדרנים שעבדו לצידה ב'זאפ לראשון' (ערוץ 1), ואנשי בימת הנוער.

 

 

אנשי מערכת 'זאפ לראשון' הקימו אתר אינטרנט לזכרה, שהיה באוויר בשנה שלאחר מותה. האתר כלל תמונות של יעל וקטעים מתוך צ'אטים שניהלו יעל וחבריה לזאפ –
טל מן, יואב צוקר ואחרים, עם מעריצים דרך אתר האינטרנט teletel.co.il שהפך ברבות הימים ל- walla.co.il

 

 

המוסיקאי גיל ציגלר חיבר והלחין שיר לזכרה – להשמעה לחצו על הלינק עכשיו כשהלכת

 

אנשי מערכת רדיו אזורי ירושלים ערכו משדר מיוחד לזכרה, באורך של כ-30 דקות, אשר ניתן להאזין לו בעמוד עיתונות ורדיו באתר.

להלן קטעים נבחרים מדברי הספד לזכרה של יעל:

איתי שגב:

     "המינגווי אמר פעם: אדם צפוי לאבדון, אך לא לתבוסה.. יעל נקטפה אבל לא נוצחה. אפשר לקחת את גופה אבל לא את רוחה החזקה, שנשארת איתנו"

אפרת כהן שדרנית 'ערב טוב ישראל':

     "יעל חן, רק בת 22 עם הרבה שנים קשות, ועוד הרבה יותר תקוות גדולות. ברגע אחד הכל נגמר, והוא גם הרגע שבו הכל היה אמור להתחיל."

במהדורת 'מבט לחדשות' ביום לאחר מותה, ראיין חיים יבין את צלילה רוז – אז מנהלת מחלקת תכניות ילדים ונוער, שסיפרה:

     "היא אהבה ילדים והיה לה קשר נפלא עם הילדים ואפשר היה לפתוח את המגירות שהיו מיועדות ליעל והן תמיד היו מלאות עם מכתבי ילדים."

לאחר פטירתה שלחו ילדים וחברים רבים מכתבים למשפחה בהם סיפרו כיצד הרגישו כלפיה, כמה אהבו את הופעותיה בטלויזיה וכמה היא תחסר להם.
ניתן להוריד את המכתבים המלאים כקובץ PDF בקישורית זו.

בשידורי זאפ לראשון הקריאו כמה מהמכתבים שהגיעו בפקס למערכת התכנית:

 

ניתן להוריד את ההספדים המלאים מאת הוריה של יעל כקובץ PDF בקישורית זו.

להלן הספד של אביה יוסי משנת 2005, המבטא יותר מכל את דמותה של יעל בעיני בני משפחתה:

אדם מעצם היותו- משאיר בנו את תודעתו

יעל אלופת החיים המלאים- חלקה לנו הרבה פיסות חיים

וצרבה את נשמתה בתוך תודעתנו – לפעמים שלא ביודעין

נוכחותה המרשימה והיכולת ליצור עולמות אחרים

צחוקה המתגלגל שידע גם רגעי עצב ופחדים

סגנון חייה הטוטלי – כמעט ללא סייגים

כישרונות רבים והרבה מסתורין

צרב אצל כולנו את נשמתה לעולמים

לפני תשע שנים נותרנו כואבים ומבולבלים

חשבנו אז שיעל חזקה וגדולה  מהחיים

היינו מפוחדים כאילו נותקנו לעולמים

תחושות החמצה וגעגועים חזקים

ונותרנו עם תודעתנו שביעל מלאה

שבעצם היותה – השאירה בנו את נשמתה

ועל כך אנו מלאי תודה

אמא אבא והמשפחה

 

17 שנים מאז מותה של יעל שלנו: הספד מיום א' ה-18 לאוגוסט 2013 

יעל נולדה פעמיים ונפטרה ביום הולדתה השני,

יעל נולדה לכרמלה לפני 40 שנה – בראשון בנובמבר 1973-  ביום האחרון של השבעה על אבא אודי שנהרג ב- 23 אוקטובר – ביום האחרון של מלחמת יום כיפור.

כשהתעוררה ב- 18 לאוגוסט 1988 בבית חולים מאונט סיני בניו-יורק – מניתוח מורכב שארך כ-12 שעות– בחרה יעל להכריז "היום נולדתי מחדש ולכן מעתה אחגוג ב- 18 לאוגוסט את יום הולדתי ."

למרות כאלו תנאי פתיחה, יעל מעולם לא התלוננה על גורלה כילדה שנולדה יתומה מאב וכנערה שחלתה במחלה קשה. כמו כל ילדה בגילה התלוננה מידי פעם על זוטות ומעולם לא הזכירה את מר גורלה.

יעל האמינה מאד בכוחה, כך נולדה וכך חינכנו אותה, לכן העדיפה להכריז על לידה חדשה שמשמעותה הייתה: המחלה מבחינתה מתה והיא נולדה מחדש ושהכול פתוח – זאת למרות שהיה ברור לה ולנו, ללא אשליה, שיעל "נולדה מחדש" עם נכות קשה ברגלה, שמיגור שאריות המחלה והשפעותיה עדיין ממתינים לה מעבר לפינה, ושצפויה לה תקופה ארוכה עם כאב ומוגבלות גם אם הכול יעבור כשורה.

כך יעל התנהלה במשך 8 שנים מיום לידתה החדשה ומעטים ידעו מה עובר על הילדה, עד שלפני 17 שנה ליבה איבד את יכולתו לתת חיים לנשמתה הפרועה ושם קץ לעתידה- וזה קרה בדיוק ביום הולדתה השני, כשהיא עדיין נערה/אישה צעירה.

בחרתי לדבר על כך כי יש לנו תחושה שיעל נמצאת עדיין בתודעה של אלו שאהבו אותה או זכו להיות איתה ברגעים פרועים של להט, כעס ושמחה. אומנם ליבה לא עמד במעמסה אבל דמותה ואישיותה המיוחדת ממשיכים לרחף אצלנו במחשבה.

הצער, הכאב ותחושת ההחמצה, מפנים עם השנים מקום לגעגועים, לרצון לשתף אותה בקורות המשפחה, וגם לתקווה שאנו מוקירים תודה ואוהבים במידה נאותה את החברים ובני המשפחה שעזרו לנו באהבה ונחמה.

 

יעל – תמיד תישארי בליבנו