היה בה כל מה שדרוש להצלחה: כישרון, אופטימיות, שמחת חיים, שטף דיבור שקשה לעצור, וחן, הרבה חן.
ידיעות אחרונות, 19.8.1996
קולנוע וטלויזיה
יעל: "אני אוהבת את הרגע שבו האור במצלמה נדלק. זה הכיף הכי אדיר." יעל היתה אחת המנחות האהובות ביותר על צופי 'זאפ לראשון' בטלויזיה, על כך העידו מגירות עמוסות מכתבים שקיבלה מילדים מכל רחבי הארץ
למידע נוסף >
עיתונות ורדיו
התקשורת ובעיקר העיתונות נכנסו לחייה של יעל כבר בגיל צעיר, כמושא לכתבות עומק על התמודדותה המיוחדת עם מחלת הסרטן, ולאחר מכן כשדרנית רדיו, כתבת במקומון, בוגרת מגמת תקשורת באוניברסיטה העברית
למידע נוסף>
תיאטרון
האהבה למשחק ולתיאטרון היתה חלק מיעל במשך כל שנותיה. בגיל 13 הצטרפה אל בימת הנוער ברחובות, שם שיחקה במשך כל שנותיה בתיכון, ולאחר מכן שירתה בתיאטרון הגדנ"ע של צה"ל. כבר מתחילת הדרך היא חלמה על קריירת משחק מקצועית
למידע נוסף>
נזכור
לאורך השנים יזמו בני משפחתה וחבריה של יעל פרויקטים שונים להנצחת זכרה ופועלה. באתר זה תמצאו את תיעוד הפרויקטים, מילות הספד, ומכתבים
למידע נוסף>
התמודדות עם המחלה
המנטרה של יעל היתה - "סרטן היא לא מילה נרדפת למוות". לראיון בעיתון בגיל 16 היא אמרה "כשאת אומרת שיש לך אוסטאוגניק, אז יש לך איזו מין מחלה, את נפטרת ממנה, וזהו זה"
למידע נוסף>
משפחה
יעל, אחות קטנה לטל, נולדה ב-1 לנובמבר 1973 לאמה כרמלה רוטמן ואביה אהוד בר סבר ז"ל, שבוע אחרי שנפל בקרב במלחמת יום הכיפורים. כשיעל היתה בת שש, נישאה כרמלה ליוסי חן והוא אימץ את יעל, וצירף עמו למשפחה את בנו ערן. לכרמלה ויוסי נולדה צחית, שבנעוריה היתה חברתה הקרובה ביותר של יעל למידע נוסף>